פסק-דין בתיק ת"א 25007/00

1.         השאלה הצריכה הכרעה בגדרי פסק דין זה, היא האם הוכיחו התובעים כי הנתבע 4 פעל  בצוותא חדא עם הנתבע 2 במכירת רכב מ.ר 51-915-20לתובעים וכי הן הנתבע 4 והן הנתבע 2 אחראים לזיוף מד האוץ של הרכב. אין חולק כי הנתבע 2 הוא זה שביצע את מעשה הזיוף, כפי שנקבע בפסק דיני הקודם מיום 22.3.05.

            אכן, בפסק הדין הקודם קבעתי כי הנתבע 2 והנתבע 4 היו שותפים. אלא שפסק דיני הקודם בוטל בכל הנוגע ליחסי התובעים והנתבע 4. זאת מן הטעם שהנתבע 2 הגיש כתב הגנה בשם הנתבע 4, כביכול, אך נסתבר כי הנתבע 4 לא חתם מעולם על כתב ההגנה ולא קיבל כלל את כתב התביעה.

אין חולק על כך שהנתבע 4 לא חתם על אישור מסירת התביעה לידיו. אישור זה נחתם ע"י מאן דהוא. הנתבע 4 אף לא חתם על ההזמנה לדיון. זו נחתמה ע"י הנתבע 2, אשר כלל לא הודיע לתובע 4 אודות ההזמנה (עמ' 96 שורות 2-18).

2.         דבר התובענה בקליפת אגוז הוא כדלקמן: התובעים רכשו רכב דגם 100Hתוצרת יונדאי. הרכב נרכש מן הנתבע 2 תמורת 61,000 ש"ח. בדיעבד נסתבר לתובעים כי מד האוץ ברכב לא היה נכון. הוא הראה על כ-97,000 ק"מ בעת הרכישה, בה בשעה שבפועל עבר הרכב כ-328,000 ק"מ. התובעים טוענים כי לא רק ידו של הנתבע 2 הייתה במעל, אלא אף ידו של הנתבע 4.טעמיהם העיקריים לכך הם שעל פי החשבונית ת/11 רכש הנתבע 4 את הרכב מן הנתבעת 3; הרכב עמד חודשים אחדים במגרש מכר מכוניות שניהל הנתבע 4 ברח' סלמה 45 ת"א; שעה שרכשו התובעים את הרכב נמסרה להם חשבונית של הנתבע 4 (ת/6).

3.         הנתבע 4 כפר בכל קשר שהוא לרכב נשוא התובענה. לדבריו, אכן ניהל הוא מגרש לסחר ברכב משומש. הנתבע 2 הסתובב במגרש זה ועשה עסקים שונים בשמו שלו וללא קשר לנתבע 4. לא רק הנתבעים 2 ו-4 ניהלו עסקים במגרש זה, אלא אף סוחרי רכב נוספים, וכולם חלקו משרד אחד שהיה במקום. הנתבע 4 מודה כי מסר לנתבע 2, לבקשתו, את חשבונית המס (ת/6) כשהיא ריקה, על מנת שהנתבע 2 יוכל למסרה בידי התובעים (הנתבע 4 לא ידע על פרטי העסקה ולא על זהות הרוכשים - התובעים). מכל מקום - לא הייתה כל שותפות, עסקית או אחרת, בין הנתבע 4 לבין הנתבע 2. הנתבע 4 לא ידע אודות העוולות והמצגים שביצע הנתבע 2 כלפי התובעים. על כן, אין הוא חב ביחד ולחוד עם הנתבע 2.

4.         אין חולק כי התובעים לא ניהלו שום מו"מ עם הנתבע 4. הנתבע 2 הודה בחקירתו כי הוא אינו מכיר את הנתבע 4 (עמ' 84 שורות 4-5); לא נכח במגרש המכוניות שלו ( שם , שורות 6-8); לא ערך עם הנתבע 4 זכרון דברים ( שם , שורות 13-14); לא הלך עימו לבדיקת הרכב עובר לרכישתו ולא קיבל את הרכב מידי הנתבע 4 (עמ' 84 שורה 15 ועמ' 85 שורות 1-3).

הקשר היחיד, כמסתבר, של הנתבע 4 אל הפרשייה דנן נובע מכך שחשבונית מס שלו נמסרה לתובעים בגין הרכישה (עמ' 86 שורות 8-9).

            ברם, החשבונית האמורה (ת/6) לא הוצאה בידי הנתבע 4. הוא מסר את החשבונית כשהיא ריקה לידי הנתבע 2. לבקשתו של האחרון (סעיף 6 לתצהיר וכן עמ' 92 שורות 16-18), והלה מילא את הפרטים המופיעים בה ואף חתם עליה (עמ' 101 שורות 20-24 ועמ' 102 שורה 1).

5.         התובעים מבקשים להראות כי הנתבעים 2 ו-4 פעלו יחדיו בכל הנוגע למכירת הרכב לתובעים. הם מצביעים, בהקשר זה, על מספר עובדות התומכות לשיטתם במסקנה כי שני הנתבעים שיתפו פעולה. העובדות הנטענות הן כדקלמן:

(א)       הנתבע 4 הוא שרכש את הרכב מאת הנתבעת 3, כפי שנחזה ממכתב הנתבעת 3 מיום 19.7.99 (ת/9) כמו גם מחשבונית המכירה (ת/11);

(ב)       הרכב שהה בתחומי מגרש לסחר ברכב משומש אשר היה בהחזקת הנתבע 4;

(ג)        חשבונית המכר (ת/6) היא חשבונית הנתבע 4.

6.         חוששני שאין מקום לפסוק כי הנתבע 4 היה שותפו של הנתבע 2, לבטח לא לגבי מעשי זיוף מד האוץ ברכב.

            הראיות המצביעות על שותפות עסקית (כביכול) בין הנתבעים 2 ו-4, הן ראיות נסיבתיות - חיצוניות. קרי: אין הן נסמכות על מידע השאוב מעדויותיהם שלהם (או מעדות התובע 2), אלא ממסמכים שונים. אכן, אפשר ולו עמדו מסמכים אלה כשלעצמם - ללא הסבר כלשהו - ניתן היה להסיק מהם מסקנות כלשהן. אולם, משניתנו הסברים למסמכים האמורים, שוב אין להתעלם מהם.

            הנתבע 4 העיד והסביר כי לא הוא שרכש הרכב מאת הנתבעת 3. אכן רכב זה מופיע בחשבונית ת/11, אולם יחד עימו מופיעים 3 רכבים נוספים שאותם רכש הנתבע 4 (עמ' 90 שורות 6-9). סביר הוא בעיניי שאכן שלושה רכבים נרכשו ע"י הנתבע 4 ואילו הרכב דנן נרכש ע"י הנתבע 2 וסביר הוא בעיניי כי ארבעת הרכבים יופיעו בחשבונית אחת שנעשתה על-שם הנתבע 4. הנתבע 2 אינו רשום כעוסק מורשה, אינו מנפיק חשבוניות מס ועל כן אף אינו יכול לקזז המע"מ בגין רכישת הרכב. מנגד - יכול הנתבע 4 לעשות כן, וכך כמדומה אירע במציאות (ואיני אומר כי חוקי הדבר וכשר לפי דיני מדינת ישראל). אגב, העובדה שהנתבע 2 עשה שימוש בחשבונית ת/6 של הנתבע 4 מחזקת את דעתי כי באופן דומה רכש הנתבע 2 את הרכב בשעה שחשבונית הרכישה הוצאה על-שמו של הנתבע 4.

7.         נותרת אפוא עובדת המצאותו של הרכב בתחומי המגרש שהחזיק הנתבע 4. האם די בעובדה זו כשלעצמה על-מנת להחיב את הנתבע 4 כאילו היה שותפו של הנתבע 2 וכאילו עיוול אותו בזיוף מד האוץ? הלא אין בידינו כל ראייה (ישירה או עקיפה) ממנה ניתן ללמוד שהנתבע 4 עשה פעולה כלשהי ביחס לרכב (וזאת - בניגוד לנתבע 2, שלגביו יש ראיות כמפורט בפסק הדין מיום 22.3.05).

            התובעים לא הביאו כל אסמכתא לכך. כך למשל לא נטען ולא הוכח כי נתקיימו יחסי שליחות בין הנתבע 4 לבין הנתבע 2, או יחסי עבודה או יחסים חוזים אחרים כלשהם. ממילא לא הובאה כל ראייה אודות שידול, סיוע, ייעוץ או אישרור הפעולות מצד הנתבע 4 (ראו סעיפים 12-15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). אין טיעון לפיו הנתבע 4 יצר מצג כלשהו כלפי התובעים, וכי התובעים סמכו על מצג זה. ככל שלמדו הם מן הנתבע 2 כי האחרון עובד בצוותא עם הנתבע 4 - אין בכך כדי להטיל אחריות על הנתבע 4.

8.         אין אפוא מקום לקבל התובענה כלפי הנתבע 4. התובענה כלפיו נדחית. התובעים יישאו בשכ"ט עו"ד של הנתבע 4 בסך 4000 ש"ח ובהוצאות המשפט שלו.

ניתן היום, 23 במרץ 2006 (כ"ג באדר התשס"ו), בהעדר הצדדים.